"כל זמן שאשה זו מהריקסמוזיאום
יוצקת יום יום
ברגע ובריכוז מצוירים
חלב מהכד אל הקערה,
אין העולם ראוי לסוף העולם"
ורמיר/ ויסלבה שימבורסקה.
מנסה לאט לחזור לשגרה, מגלה שאפילו הרחק מקו האש
ותחת כיפת הברזל המגנה , זה לא פשוט בכלל.
חושבת איך לעשות ולשווק. איך לקדם את העסק שלי,
להגיע ללקוחות שמעוניינים בסטיילינג אישי
עכשיו כשכבר מתחיל להיות אפשר. שקצת חזרה הנשימה.
כל התקופה הזאת הייתי בדום שתיקה. הרבה בכי ובעיקר דאגה.
מחשבות שלא עוזבות על מציאות אחרת.
מציאות כל כך שונה מזו שגדלתי בה- באזור הכי יפה שיש,
חיבור פשוט בין נופי מדבר בתוליים, לאנשים טובים. במובן שקצת עבר מהעולם.
אזור גאוגרפי שיצר חיבור מיוחד במינו בין אנשים וטבע. דבק מסתורי.
ערבוב של כל זה יחד מעורר זיכרונות, חוויות
ויוצר מפגשים מלאי חיבה ורגש. כאלה שמפתיעים כל פעם מחדש.
מרגישה שכל מה שידעתי מתפורר לרסיסים. שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר.
האזור שלי, הבית היפה והתמים שלי-אזור מלחמה. גם אחרי שזו הרשמית תגמר.
האחיינים שלי כבר לא יוכלו לחוות ילדות ללא דאגות. כמו זו שהיתה לי:
לא עוד פיקניקים באמצע שום מקום מתחת לאיזה עץ,
נסיעות לחוף בזיקים, כן היו שנים שזה לא היה מקום שמקושר מיידית למנהרות ומחבלים.
רביצה במקלטים מעופשים חסרי תועלת שעברו הסבה למועדוני נוער א- לה (עלק) סיאטל גראנג'.
נסיעה בטרקטורון דרך השדות לפיתחה.
שקרים על כמה זמן באמת לוקח להגיע למועצה (עובד מצוין בצבא כדי לעודד חזרה הביתה מוקדם בבוקר) .
פתאום כולם יודעים איפה זה אשכול.. הם כבר לא יוכלו להתעטף בהילת מסתורין חצי סקסית (אני גרה באזור כל כך נידח שאין סיכוי ששמעת עליו),
אין צורך להגדיר שזה ליד.. באלי"ש- צאלים מהצבא אם יצא לך?, אופקים ? רפיח? …מממ קיבוץ מגן מכיר?
מקווה שאחרי ששכבת הפודרה תשקע, נצליח כולנו להתאושש ולצבור כוחות
כדי לדרוש פתרון כזה שיגרום לזה שלא נצטרך לחכות לסיבוב הבא.
פריצת דרך
לפני כשבועיים הייתי בשיעור יוגה, שם הכי בטוח, במקלט. בשיעור הזה היתה לי פריצת דרך.
ככה קרן המורה הגדירה את זה: פריצת דרך, לא פחות.
הצלחתי לעשות שני תרגילים שלא הצלחתי קודם. בשניהם הפחד היה גורם משמעותי
יש בי פחד מתרגילים שהראש הפוך בהם, משהו לא ממש רציונלי או נשלט ופתאום העזתי.
היה בי איזה הבזק שקשור אולי למצב הנפשי שאני נמצאת בו . מין ייאוש תקוותי כזה
הסתכלתי מסביב ואמרתי לעצמי שאהיה עם הראש הפוך, מה כבר יכול לקרות??
קרן המורה ליוגה הרגישה אותי, שמה לב לשינוי, קראה אותי, הייתה כל כך קשובה אלי.
יש לי חולשה לאנשים כאלה, זה מרגש אותי בטירוף. (גם הוא כזה, ברור).
ואז פתאום חשבתי שזה מה שצריך פה, במדינה הזאת שלנו. מישהו שיקשיב, שירגיש אותנו.
שיהיה קשוב לפחדים שלנו, שישיב לב למה שקורה לנו
שידאג לאחד אותנו ולגרום לנו להיות בני אדם טובים זה לזה ולסביבה שלנו,
מלאי חמלה ותומכים בכל עת, לא רק בעתות מלחמה וחירום.
מישהו שיידע לנצל למטרות טובות את טוב הלב וחדוות הנתינה שנשפכה פה בכמויות,
את הנדיבות שיש ברבים מאיתנו, את הרצון לעזור להיות שייך, להועיל.
צהוב במקום אדום. כזה שמזכיר רק קיץ.קרטיב מטפטף.
ילדות. שמש. מסנוורת כזאת. פריחה.
שעושה חשק לצאת החוצה. לשמוח.
זה מה שאמורים לעשות בקיץ, לא?!
שמלת גלביה כיפית וזולה מחנות גלביות בנחלת בנימין.
שרשרת בזול שנראית ביוקר. קינג ג'ורג'. אוטוטו חורף. לא נספיק למצמץ וזה יקרה
לא כל מה שצהוב סוף הסייל בזאדיג אנד וולטר: http://us.zadig-et-voltaire.com/us/shops/locator/
הצעת הגשה. כמה פשוט?
פרחים . תמיד עושים לי טוב. בעיקר כשהוא מביא.
המופע פרח קיר של להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק. טוב שזה כואב. אבל באמת כואב. קצת תאורים פה: http://www.the5w.com/?p=1323
אבל פשוט תלכו לראות. קשה להסביר. הרבה זמן לא נכנס לי משהו לנשמה ככה. היה לי פוסט שלם על זה אבל זה היה בשיא המלחמה ונגנז.
ספר שהבאתי לו. הוא משמח בעיקר אותי.
חייב .להיות. שלי. צמיד מושלם של יעל קאילה שגיא: https://www.etsy.com/people/yaelutza
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אוגוסט 19, 2014 -
יקירתי את מדהימה.
אוהבת אותך ואת מה את הופכת להיות לא אבל בטוח.
בטוחה.שלמה.כיף!
נשיבוק.
Michal Cohen
אוגוסט 19, 2014 -
איזה כיף שאת תמיד מגיבה!
מחמם לי את הלב למרות שאני לא סגורה שהבנתי..:)
הכוונה הכללית מובנת לי וזה מה שחשוב:)
חננה פרובינציאלית
אוגוסט 19, 2014 -
אני זקוקה לגלביה הצהובה המשמחת הזו!
לשם כך, אנא חשפי את שם חנות הגלביות בנחלת בנימין.
התמריץ: תחושת סיפוק כללי מעצם היותך אוטוריטת סטייל+פוסט בבלוג שלי שכותרתו תהיה "למיכל".
עובד?
Michal Cohen
אוגוסט 19, 2014 -
יעלי!
ברור שעובד! רציתי בכל מקרה לפרסם אבל היא חדשה שם ואני לא בטוחה בשם שלה
היא גם לא תהיה שם להרבה זמן. היא אמורה לעבור. מבטיחה לבדוק ולעדכן.
בכל מקרה בינתיים זה בצד ימין אם באים מאלנבי רואים על המדרחוב את כל הגלביות מחוץ למבנה
נשיקותתת
טל
אוגוסט 20, 2014 -
טקסט נעים ומרשים.
תענוג לקרוא.
איזה כיף שנתקלתי בזה.
אוהבתותך
Michal Cohen
אוגוסט 20, 2014 -
איזה כיף לי! התענוג כולו שלי
תודה רבה:)