זהו שאני לא רצה. לא רצה לשום מקום..

"דומה כי זמנה אינו דוחק בה", כתבו עלי פעם במסגרת כלשהי.

האמנם?

הניגוד הזה בין האטיות שליוותה אותי

מאז שאני זוכרת את עצמי

לבין הרצון להתקדם, להיות בעשייה, מלווה אותי יום יום.

להתקדם כדי להתקיים ממה שאני אוהבת.

איך מסנכרנים את זה?

איך נהנים מהאיטיות והשלווה

ומביאים את היכולות למיקסום בעת ובעונה אחת?

לצערי עוד אין לי תשובה.

אבל אני בדרך

2014-01-23 23.36.52

 

אחרי התבוננות מתמשכת בעניין המטלות הנערמות על שולחני

ועוברות כמעט כולן ליום הבא, יום יום, שבוע שבוע

ממש כמו ערימת הבגדים שעוברת מהכסא למיטה וחוזר חלילה.

(מכירים את זה?)

החלטתי לעשות מעשה, להתמודד עם הספק

ולראות אם באמת יש משהו מאחורי האיטיות וחוסר הארגון הזה,

הקפיצה מדבר לדבר, מבלי ששום דבר מתבצע עד הסוף.

 הלכתי לאבחון להפרעת קשב וריכוז , את התוצאות שלו קבלתי לפני כשבוע.

אז כנראה שכן, יש לי הפרעת קשב. אני יודעת , לרוב האנשים יש.

זה לא חוכמה, מאוד באופנה, אקססורי נחשק.

אבל פתאום זה היה מין אישור לתסכול ותקווה גדולה לשינוי.

לא מאמינה גדולה בתרופות, אבל בהחלט מוכנה לנסות ולראות

אם אני יכולה לשנות את היום יום שלי.

 

עזרה בדרך

 

ובנוגע לריצה..

אם מתייחסים לשאלת הריצה, במובן הטכני והמעשי

אז כן, אני רצה.

לא האמנתי שזה יקרה לי וזה מאוד בהתחלה

אבל בהחלט אפשר לומר שהחלטתי ומיד ביצעתי.

מפתיע לא?

2014-06-13 10.46.47

אף פעם לא רצתי אם לא מחשיבים

את הריצות ב"יום הבנים" במושב.

חשבתי איך לעשות את זה הדרגתי, נכון, בריא

האם להצטרף לקבוצת ריצה, איך להתחיל בכלל?!

ובסוף פשוט התחלתי.

22

שאלתי אותו איך כדאי לדעתו. בתור אחד שרץ לא מעט.

איך הוא ( זה שיודע.כמעט. הכל) חושב שכדאי להתחיל,

אמר  שכדאי לאט ובהתחלה ללכת,

 הליכה מהירה לחימום הגוף.

כך היה. עם הזמן מוסיפה קצת.

רצה לאט, עם הזמן אגביר. אני מקווה. כמו בחיים.

"אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר"- טיפ של אלופים.

באופן  לגמרי לא צפוי זה כיף גדול!

די ממכר עניין האנדורפינים הזה,

כמה שזה ברור לי שזה הכל כימיה, זה עדיין מופלא בעיני.

לא תמיד יוצאת בחדווה וגם תוך כדי, זה לא תמיד רק פאן פאן

אבל בהחלט נהנית מהרעיון של שחרור מתחים,

מההתבוננות מסביב בפארק , שהוא רעיון נהדר בפני עצמו.

וגם העניין של להפעיל את הגוף, להרגיש חיה.  להרגיש. ממכר.

"הפריחה ולא הפרי, ההליכה ולא ההתקדמות"- מאיר שלו רומן רוסי

תזכורתזה