נימה וחצי מהצל..

על הנגב / חיים גורי 

המקום הזה 
יש אנשים שאינם יכולים לחיות במקום הזה, 
צהוב להם מדי, 
שקט, שאפשר להשתגע. 
יש אנשים שאלוהים גדול עליהם.

המדבר הזה, המפחיד 
משתק אנשים שנבהלים כשהם שומעים 
את הכוכבים בלילות מדבריים.

אבל יש גם אנשים 
שנדבקים לשקט הזה,
אינם יכולים לשוב ולהפרד ממנו. 
אלה נשארים כאן.

מודה שאני נפרדתי מהמדבר על השקט שלו. אבל הוא חי איתי ובתוכי.

שמתי לב שבהגיעה העת הוא התרופה הכי טובה לשגעון. לחוסר שקט.

תמיד יהיה לי המדבר.

ניצלנו את הרגע שלפני, הרגע שלפני החום הגדול, זה שלפני החזרה לשגרה.

אחרי החתונה וההתרגשויות (על כל אלה בפוסט נפרד) כדי לנסוע לשקט של המדבר.

ה"שקט שאפשר להשתגע" …פעם הייתי משתגעת מזה.

בדרך לבסיס בנסיעות הארוכות, העצב היה מציף אותי

והזמן הזה ,הזמן המדברי,השונה מכל זמן אחר-

בו יש להן מקום לכל המחשבות להתגנב, בשקט בשקט.

עכשיו זה אחרת, כבר לא חוששת לתת למחשבות לבוא, שיבואו.

נהנת מהשקט שהמדבר משרה עלי, נזכרת מי אני,

מזכירה לעצמי שאני מפה ומשם מהשקט ומהרעש, מהמדבר ומהעיר.

בטיול הזה באזור מכתש רמון  ראינו את המדבר במלוא תפארתו,

הגשמים הרבים שירדו הרוו את צמאון המדבר.

הירוק  היה ירוק מאוד. פרחים שלא ידעתי שקיימים במדבר פרחו.

אני חושבת שגם הם שכחו שהם שייכים לשם.

התרגשתי לראות פרחי עדעד וגיבסנית מדבריים,

להבין ששם המקור שלהם ואולי זו הסיבה שהם חזקים כל כך.

לא חשבתי שאני יכולה להתרגש כל כך מחיבור יפה לטבע

מההבנה שהנה אלה הפרקים של הגיבסנית שאני מכירה וכל כך אוהבת,

זאת שרק לא מזמן קישטה את "הסוכה" בחופה שלי

בעזרת אמא והגיסות האהובות שלי שטרחו ועמלו על כל החלומות שלי.

אותה גיבסנית שגם השתלבה בזר הפורח שקישט את הראש שלי.

הצמחים המדבריים שנראים ממש כמו הסוקולנט הטבעי הראשון,

מתארת לעצמי שמהם התפתחו הסוקולנטים  האופנתיים כל כך עכשיו,

גם הם בשרניים וירוקים בצורה מפתיעה ומרגשת.

אלה שבתמונה עדיין מקשטים את שולחן הסלון שלי,

מזכרת מהמתנה היפה ש גילי מ: http://ginotsmehot.blogspot.co.il/ וטליה מ: http://www.talyuna.com/ עשו לי לקישוט בחתונה.

שיהיה לנו קיץ שליו ושמח כמו שהוא אמור להיות.

מבטיחה תמונות מהחתונה בקרוב.